שיר סיגל, תושבת חיפה וסטודנטית לתואר ראשון, לא תיארה לעצמה שכאשר תקום ביום שבת בבוקר, בעיצומו של חג הסוכות – היא תגלה ששני הוריה שבויים בעזה.
מאותו יום שבת נוראי לא שמעתי את קולם, לא הרגשתי את כף ידם, לא קיבלתי מהם חיבוק. אני לא יודעת אם קר להם או חם להם, אם הם ישנים בלילה, אם הם מקבלים את התרופות שהם חייבים לקבל על בסיס יומי״, תיארה שיר בכאב.
הוריה, אביבה וקית׳ סיגל, הגיעו לכפר עזה לפני כ-42 שנים לאחר שעלו לארץ מארה״ב. הם עברו בקיבוץ סבבי לחימה, מטחי רקטות כבדים ומבצעים רבים בעזה. על אף שהחיים בעוטף היו לא קלים בכלל – הם בחרו להישאר בביתם על הגבול מתוך אידיאליזם, ציונות, ומתוך העובדה שהצבא והמדינה נתנו להם את הביטחון המלא שעוטף עזה הוא אזור בטוח שמהודק בכוחות צבא וראוי למגורים.
בינתיים, האם הוחזרה מהשבי, האב עדיין שבוי
הכנס את שם המשתמש או הסיסמא שלך
